המאפיינים של מרחב מרפא

מבקשת לשתף השבוע בשערים שונים לריפוי:

1. השער הראשון: הכאב הוא התרופה:

על מנת לרפא כאב יש צורך לחוש אותו. כל מעקף/טשטוש או הדחקה יוצרים בטווח הרחוק כאב גדול יותר. היכולת לשבת עם כאב ואי נוחות מחייב מרחב שיש בו חמלה, בטחון וסבלנות. (When you can feel it you can heal it)

התרגול רחב וכולל כל דבר שיאפשר לרגש לנוע ולא לקפוא. עבודת נשימה, תנועה וריקוד, החזקה, מוזיקה, כתיבה…

2. שער שני: אשמה והחלמה:

עבור הרבה מאד ניצולים ולוחמים שאני פוגשת תחושות אשמה הן לא רק קשורות לסיטואציה ספציפית אלא הדרך (הלא מודעת) לשמור על קשר עם מי שנפגע או נהרג. בקרב הרבה מאד מטופלים ההבנה הזאת וההצעה לשמור על יחסים עם מי שנפגע דרך רגש מיטיב מביא לשינוי מרפא.

התרגול יכול לכלול טקס ניקוי והטהרות - מים מאד עוזרים. כתיבת מכתב לאותו אדם, ציון יחסים מתוך שמחה והערכה בכל דרך שעולה עם עדיפות למשהו שיש בו ילדיות ושטותניקיות.

3. שער שלישי:

חוויות טראומטיות הן רב מימדיות ונוגעות בפן הפיזי הנפשי התחושתי והרוחני ועל כן גם על הטיפול בטראומה לכלול מגע מקצועי בנפש, בגוף וברוח דרך חוויות של חיבור מחדש לגוף ולנפש באופן מיטיב ומעצים.

כאן אין לי מספיק מילים כדי להדגיש את החשיבות של טיפול חוויתי שבו החושים הגוף והנפש מעורבים. טיפול מבוסס טבע או עם בעלי חיים למשל.

4. שער רביעי:

הטראומה כמו גם הריפוי קשורים ביחסים - שלנו עם עצמנו האחר והסביבה. ככל שנעמיק ביצירת יחסים מיטיבים כחלק מהריפוי ההתמודדות תוביל ליחסים בריאים במקום בדידות (שמאד מאפיינת התמודדות עם טראומה).

מכאן האמונה שלי שהקהילה המקומית חשובה לאין ערוך ושנכון היום שתהליכי ריפוי יהיו קבוצתיים עד כמה שהדבר נכון למטופל.

5. שער חמישי:

החיבור לטבע ואל עצמנו כחלק ממנו. כל דבר בטבע שואף להבריא להשתקם ולצמוח - מרמת התא ועד לנפש פצועה - כל עוד ניתנים התנאים הנכונים לכך. בריפוי נפשי זה כולל מרחב בטוח ומכבד (אם אפשר גם פתוח לטבע ומלא יופי) שנעדר שיפוט ומאפשר להתנסות בבניית יחסים מיטיבים עם הגוף, החושים, הרגש, הסביבה והקהילה.

ניתן לצאת ולחפש בטבע דברים קמלים ושבורים ולראות את היחסים שלהם עם הסביבה וללמוד מכך גם עלינו.

6. שער שישי:

מי שהיתי לפני כבר לא יחזור ולכן הדחף של האדם להיות מי שהיה או של הסביבה לחזור לתפקד באותה צורה היא מאד בעייתית. יש שלב מעבר הכרחי שכולל זמן לחקור מי אני בעקבות מה שעברתי.

התרגול הוא להחזיק סקרנות במקום פחד סביב החקר אודות ״מי אני״ ולתהות - מהן העקרונות עליהם אני רוצה לבנות את חיי? מתי אני מרגיש חי ומה משמעותי לי היום? זה לוקח זמן וללא תקופת מעבר ובירור אין אינטגרציה של החוויות לעצמי שלם.

7. שער שביעי:

טראומה היא סוג של מעבר משמעותי בחיים שנכפה עלינו (לעומת המעברים בהתפתחות אותם בחרנו). אם נתייחס לתקופה בדרך זו וניצור טקסי מעבר בעלי משמעות בקרב קהילות תומכות- אז נוכל לקדש עבור האדם את הכאב הגדול שהוא נושא כדרך להזין את האדמה שאנו מטפחים לחיים בעתיד.

התרגול - ישנם טקסי אבל קהילתיים מופלאים ואפשר למצוא את הדרך האישית לציון המעבר בקרב מטפל/ חברים וליצור לשם כך מרחב מקודש.

8. שער שמיני:

הבחירה בחיים, שער שקשור לחיבור לרוח ורוחניות כעוגן משמעותי שעוזר לראות את התמונה הגדולה וחלקי בה, מעניק משמעות להיותי כאן ומבקש להתבונן בחוויות והתמודדויות כחלק ממסע חיים שלם שמכין אותי באופן שלא תמיד ברור - לגלות את האיכויות הייחודיות שלי ולהיות מי שאני בעולם. בדרך זו ניתן ליצור אלכימיה בין הפצע למתנה. עם אלו שאני עובדת איתם הדגש הוא על גילוי כוחות ואיכויות שלא ידעו שקיימים בהם ודרך האירועים הקשים הם התגלו (בין אם בעצמם או דרך שיקוף של חברים).

התרגול יכול לכלול כתיבת ״מסע הגיבור״ האישי, עבודה עם חלקי עצמי דרך דרמה ויצירה.

תרגול נוסף שעוזר לראות את התמונה הרחבה היא לטפס הר, להתבונן בים האין סופי ועוד הזמנות לחוות תמונה רחבה.

כאן אני רוצה להדגיש שעבורי כל מרחב מרפא הוא מרחב מקודש ויש חשיבות גדולה ליופי ואסטטיקה של המרחב הריפוי כמו גם החיבור ליופי והתפעלות כמרכיב חיוני ומחזק ביכולת שלנו לבחור בחיים - היכולת להנות מיופיו של פרח או להתענג על טעמים יכול לחבר אותנו לחיים. האפשרות לראות יופי בעולם מאד חשוב כשמחזיקים צער עמוק.

תרגול הנשימה כאן הוא מאד חשוב, הוא מאפשר נוכחות, חיבור למה שמחיה אותי ואפשרות לפתח שליטה על עולמי הפנימי.

9. שער תשיעי:

שער הסליחה, שקשור בבחירה חופשית להתבונן קודם כל בעצמנו ואז באחרים - בעיניים טובות ולא להמשיך לשאת את עול האשמה שהורג כל חלקה טובה.

התרגול יכול לכלול כתיבת סיפור חדש, כתיבת מכתב לעצמי ממי שכבר לא כאן או נפגע ושיחה (דמיונית) עם מי שרואה אותי ואוהב אותי - מה היה אומר לי ?

10. שער עשירי:

שער היצירה- בריאות קשורה ביכולת לברוא ולכן ככל שהאדם יהיה פגוע - אם יש ביכולתו ליצור היכולת היא כמאין צינור וחיבור אל החלק הבריא שבתוכינו.

התרגול - היצירה מעלה תכנים שאינם מודעים ואין לנו דרך אחרת לגשת אליהם ולטפל בהם אבל דרך היצירה ומגע היד עם החומר למשל, נעשית עבודה משמעותית של יש מאין והמסר לנפש היא שגם אנו כחומר ביד היוצר.